למרות שזה נראה פרדוקסלי, שליטה של בעלים בודד יכולה להבטיח יותר חופש מאשר ממשלה קולגיאלית.
הרשו לי להתחיל את הפוסט בהפרזה. הצעת ההשתלטות של אילון מאסק בטוויטר היא המקבילה במאה ה-XNUMX לתשעים וחמש התזות של מרטין לותר שהוליד את הרפורמציה.
מאסק השפיע באופן מלא על קו המים של הדת של "המייסדים" והם צעירים לשעבר שבשנות ה-90 או ה-2000 הקימו את מה שהיום החברות השולטות בעולם הטכנולוגיה במוסך או במעונות באוניברסיטה, ועל בסיס זה הפכו לפוסקים מה נכון ומה לא.
דתם של המייסדים
מייסדי טכנולוגיה גדולים הפכו לפתע לאורחי תקשורת, ליועצים לפוליטיקאים ולמודלים לחיקוי עבור הדורות הצעירים. מבלי להיות מוכנים לכך, הם נאלצו לייבא אידיאולוגיה טרומית, זו של הפרוגרסיביות האשמה של האינטליגנציה הצפון אמריקאית. הם גם לא היו מוכנים לצמיחת החברות שלהם והתאימו את הפרקטיקות הגרועות ביותר של קפיטליזם חסר מעצורים.
אלה שלא היו רצויים בעיני הדת החדשה היו מנודה תמיד.. ברנדן אייך, היוצר של Javascript ומנהל הפיתוח בתקופת הזוהר של פיירפוקס, נאלץ להתפטר מתפקיד נשיא קרן מוזילה בגלל שתרם כסף ל"צד הלא נכון" במשאל משאל על נישואי הומוסקסואלים. ממשיכי דרכו למדו את הלקח. קרן מוזילה זוכה בפרסים על תקינותה הפוליטית ואינה מוציאה אף מוצר שווה.
למייסד אטארי, נולן בושנל, פרס נמשך בגלל שעובד גינה את "התרבות הרעילה" בחברה במהלך שנות ה-70. זה שעוד כמה נשים שעבדו שם אמרו שכולם מקבלים אותו דבר, גם נשים בינן לבין עצמן וכלפי גברים, לא עזר.
כמובן, תיקון מוסרי זה אינו חל על המנהגים שלהם. תפוח עץ,גם אם אתה לא מוכר פורנו בחנות שלך, שתף נתונים פרטיים עם ממשלת סין ומצנזרים אפליקציות המבקרות את היעדר הדמוקרטיה. טוויטר לא אוהב את טראמפ, אבל אין לה בעיה שהאייתוללה עלי חמינאי יציע לחסל את ישראל.
ההצעה של מאסק לטוויטר לא יכולה להיות ברורה יותר:
חופש הביטוי הוא הבסיס לדמוקרטיה מתפקדת, וטוויטר היא הרחבה הדיגיטלית שבה דנים בנושאים חיוניים לעתיד האנושות.
מאוחר יותר הבהיר למה התכוון:
ב'חופש הביטוי' אני פשוט מתכוון למה שתואם את החוק. אני נגד צנזורה שחורגת מהחוק. אם אנשים רוצים פחות חופש ביטוי, הם יבקשו מהממשלה להעביר חוקים לכך. לכן מעבר לחוק נוגד את רצון העם.
בנושא מארק אנדרסן, המייסד השותף של נטסקייפ, הסכים:
יש לנו 231 שנים של פסיקה ותיקים, שנלחמו וטיעונים רבים על ידי רבים מטובי המוחות בהיסטוריה שלנו, הן למען חופש הביטוי והן למען חריגים מחופש הביטוי. קשה להאמין שהאקטיביזם המטורף של זמננו יכול להוביל למסקנות נעלות.
לכן אני חוזר על הצעתי
מר מאסק האם אתה לא רוצה לקנות את קרן לינוקס?
וזה נכון לגבי כל הישויות האחרות כביכול ללא מטרות רווח השולטות בגורל התוכנה החופשית אבל, בפועל, הם שותפים לתאגידים גדולים שנהנים מעבודתם של מפתחים, אך לא ידוע מה הם מחזירים לקהילה.
דבר אחד בטוח, עם מאסק בראש, הקמפיין המטורף לביטול ריצ'רד סטולמן לעולם לא היה קורה. ואיך מציין ד"ר רועי שסטוביץ, מבקר חריף של מוסדות תוכנה חופשית:
מה שאנחנו רואים באופן כללי הוא שקרן לינוקס מתרחקת מ-Linux; אפשר לומר שהיא מנסה לפגוע בלינוקס והדוברים שלה מגיעים ממיקרוסופט. לעובדים חדשים אין ניסיון עם (או הבנה בסיסית של) לינוקס. אלה שכן מבינים ומקדמים את GNU/Linux מגורשים ומפוטרים. זו בעיה עמוקה מאוד והנזק משתרע מעבר לקרן לינוקס עצמה...
כמובן, לא מדובר בהחלפת אלילי השקר באחר. למאסק יש יותר מדי שאלות מבעלי המניות שלו מכדי לראות בו את המשיח החדש. אבל, היא אינה נחשבת מעל לחוק ומתריסה מול נחלתם של האידיאולוגיה הרווחת. זה כבר צעד קדימה.
פחות להשוות את הרכישה של טוויטר לרפורמה, שזה כמו להשוות ביצה עם ערמון, שאר הניתוח לדעתי מוצלח מאוד.
מאמר מצוין. ביטויים יתקבלו בברכה כל עוד הם מתאימים למה שאני רוצה, זה יהיה הבסיס הסופי.
ובכן... על כך שמר מאסק אינו מחשיב את עצמו מעל החוק נתון במחלוקת. אני עדיין זוכר, למשל, את התקופה שבה, מול טוויטר שביקר את ההפיכה בבוליביה, שהעדיפה את מסירת עתודות הליתיום של המדינה לחברות אמריקאיות, הילד הזה כתב "ניקח כל מה שנרצה. תמצוץ את זה". למזלי קלטתי את הציוץ הזה, כי הוא נמחק במהרה (אנשי יחסי הציבור של התאגיד שלו בטח אמרו לו: "אדוני! אתה לא יכול לכתוב מה שאתה חושב ברשתות החברתיות").
במה שאני מתכוון בזה הוא שדבר אחד הוא מה שמאסק מראה בפומבי, אבל זה לא בהכרח צריך להתאים למה שהוא חושב.